בלץ

הינה עיר הנמצאת בצפון מולדובה. אוכלוסיית העיר מונה 127,600 אנשים נכון ל-2005 הוא אזור "ביצות" שבו היא נמצאת. העיר נמצאת כ-120 ק"מ מצפון-מזרח לקישינב, על-יד שפך הנהר ראוצל לראוט. עוברים בה שני נהרות קטנים נוספים, שנשפכים לראוט. בנוסף, בנתה העירייה שני אגמים מלאכותיים בתוך העיר.

ב-1944 שוחררה העיר על ידי הרוסים. מ-1991 היא נמצאת במולדובה העצמאית. משנה זו רוב היהודים עלו לארץ. 20 אחוז מתושבי העיר נאלצים למצוא מקומות עבודה מחוץ למולדובה בשל המצב הכלכלי הקשה.

יהודים התיישבו בבלצי ב-1779. במשך המאה 19 גדל מספר היהודים בעיר משמעותית בעקבות מעבר ממקומות אחרים, כולל כפרים סמוכים שמהם יהודים גורשו לפי חוקים מ-1882. בסוף המאה 19 ותחילת ה-20 קטן קצב גידול אוכלוסיית היהודים בעיר בעקבות הגירה המונית. לפי מפקד אוכלוסין משנת 1930, חיו בעיר 35,000 תושבים, ו-14,259 מתוכם היו יהודים. העיר שימשה כמרכז תרבות יידיש.

עם תחילת המלחמה ביוני 1941 בין גרמניה לברית המועצות, נהרסו 2/3 מהבתים בעיר בהפצצות של מטוסים גרמניים. רוב היהודים הספיקו לברוח לאוזבקיסטן ולקזחסטן, ולכן ניצלו ברובם. חלק מהיהודים ברחו לישובים סמוכים ובעיקר לבלד שם רובם נהרגו על ידי רומנים ב- 7 ביולי. ב- 9 ביולי כוחות גרמניים נכנסו לבלצי ומיד התחילו ברצח המוני של היהודים שנשארו בסביבה. אחרי שרומנים קבלו שליטה בעיר מגרמנים, הם הקימו 3 מחנות ריכוז ליהודי בלץ. רוב היהודים במחנות מתו מרעב ומחלות. אלו ששרדו כ-3000 איש, נשלחו למחנות מעצר בטרנסניסטריה. אחרי מלחמת העולם השנייה יהודים התחילו לחזור לבלצי.

ב-1959 סגרו השלטונות הסובייטיים את בית הכנסת האחרון שנשאר בעיר. לפי מפקד אוכלוסין משנת 1970 היה מספר היהודים בבלצי סביבות 15,000. בתחילת שנות ה-90 רוב היהודים מבלצי עלו לארץ.
במשך השנה מספר פעמים בעיקר בחגים נוסעים לעיר זאת בחורים תלמידי הישיבה, והתלמידים השלוחים, על מנת לשמח את היהודים בעיר וללמדם את מהלך התפילות, בפרט בימים הנוראים.